זכרון דברים

זכרון דברים דירה הוא מסמך שבאמצעותו מצהירים שני צדדים של עסקה על פרטי העסקה כפי שסוכמו על ידם, מתוך כוונה להשלים את הכתוב בהמשך בצורה של חוזה מפורט ומסודר. ברוב המקרים כולל זיכרון הדברים את הפרטים המהותיים בלבד כגון פרטי הנכס, המחיר ומועדי התשלום והמסירה.

במקרים רבים נוהגים הצדדים להוריד מהרשת נוסח סטנדרטי של זכרון דברים, ובמקרים אחרים מסתפקים בפיסת נייר זמינה וברישום התנאים בכתב ידם. שתי דרכים אלו עשויות להיחשב, מאוחר יותר, כתקפות באותה המידה.

תוקף של הסכם זכרון דברים

התוקף המשפטי של זיכרון דברים לדירה אינו חד משמעי אלא נתון לפרשנות, ומכאן הבעייתיות בשימוש בו. מצד אחד, ישנם מקרים מסוימים בהם תיחשב החתימה על זכרון דברים כהתקדמות טבעית בתהליך הרכישה ובמשא ומתן שמנהלים הצדדים ולא מעבר לכך. מצד שני, ישנם מקרים בהם ייחשב זכרון הדברים כחוזה מחייב לכל דבר, אשר לא יאפשר לאף אחד מהצדדים לחזור בו מביצוע העסקה.

בחינת התקוף המשפטי של זיכרון דברים תיעשה על ידי בית המשפט, ותסתמך על שני קריטריונים משפטיים:

1. קריטריון גמירות הדעת – קריטריון זה יתקיים אם בית המשפט יוכל להסיק מתוך המסמך ומהתנהגות הצדדים לפני ואחרי החתימה עליו, ששני הצדדים גמרו בדעתם לבצע את העסקה ולהתקשר ביניהם באמצעות חוזה מחייב.

2. קריטריון המסוימות – קריטריון זה יתקיים במקרים בהם שני הצדדים הצהירו בזכרון הדברים על הסכמתם בנוגע לכל הפרטים החיוניים של העסקה.

אם שני תנאים אלו מתקיימים, ייחשב זכרון הדברים להסכם מחייב מבחינה משפטית, זאת גם אם כוונת הצדדים היתה להמשיך את המשא ומתן ביניהם על שאר סעיפי העסקה. חשוב לציין כי במקרים רבים נוהגים הצדדים להוסיף לנוסח זכרון הדברים סעיף המציין שהסכם מחייב בין הצדדים ייחתם בימים הקרובים, מתוך אמונה שסעיף זה יבטיח שהצדדים אינם מחויבים לעסקה; אך על פי הפסיקה, גם סעיף מסוג זה אינו שולל את תוקפו המשפטי של זיכרון הדברים.